לפניך 5 הטעויות שכולם עושים בגמילה מעישון, או במילים אחרות - עשה ו*אל תעשה* בגמילה מעישון

טעות ראשונה - לזרוק וגמרנו.
בואו נודו על באמת, גמילה מעישון זה אחד הצעדים/שינויים /מהלכים הכי משמעותיים שאדם מעשן יעשה בחייו. לא, סליחה. אני מתקנת. זה ה-צעד הכי משמעותי שאדם מעשן יעשה בחייו. אני מניחה שכרגע זה נשמע דרמטי מאוד, אבל אם רגע נחשוב על זה, הסיגריה היא הדמות שפיתחנו מולה את מערכת היחסים הכי אינטימית בחיינו.
לחיצה על החץ הימני
אני בטוחה שאם לרגע נסרוק את הרגעים שלנו לבד עם הסיגריה, המשפט הזה יתבהר מאוד בקלות. אין ספור סיטואציות שבהם העדפנו להיות איתה מאשר עם אנשים אחרים.
שוב חץ ימני
תחושת הקרבה שאנחנו נמצאים איתה מולה היא כל כך חזקה. הידיעה שהיא תמיד שם - בטוב, ברע, בהתרגשות, בגאווה, בבכי, בכעס, בתחושות ההצלחה, ובתסכולים, באכזבות, בשמחות, בעשייה הפרקטית, בהכל! ואין לה שום דרישות. היא רק מבקשת לתת לנו אהבה ותשומת לב.
<
כן. אני שומעת אולי את הציניות....
"אהבה ותשומת לב היא כותבת.... על מה היא לעזאזל מדברת!? הסיגריה הזאת זה ה-נזק הכי ענק שקיים! איזו אהבה?!"
<
נכון.
נכון. סיגריה זה דבר שמזיק לגוף שלנו בכל כך הרבה מובנים ומערכות פיזיות. אבל ממתי הידיעה על הנזק גרמה למישהו באמת להיגמל מעישון?
<
אבל רגע.
בואו נעשה סדר בסמנטיקה. הפסקת עישון וגמילה מעישון הם שני דברים שונים. הפסקת עישון קורת בכל פעם שסיימנו סיגריה. היא ממשיכה עד שאנחנו נדליק את הסיגריה הבאה. ומי שהפסיק לעשן בעבר יודע שהאקט שבו מפסיקים לעשן- הוא פשוט. עושים אותו ברגע. מיליוני אנשים בעולם מפסיקים לעשן ממש עכשיו תוך כדי שהמדריך הזה נכתב.
אדם יכול לקבל החלטה לזרוק את הסיגריה כתוצאה מעניין בריאותי (לדוגמא צינתור שהוא צריך לעבור/שפעת קשה מאוד/ועוד רשימה בלתי נגמרת של מצבים בריאותיים מטרידים) אבל אז העניין הופך להיות קצת יותר מורכב. כי שם מגיעה השאלה אם הוא יודע איך לא לחזור לסיגריה.
אדם יכול לקבל החלטה לזרוק את הסיגריה כתוצאה מעניין בריאותי (לדוגמא צינתור שהוא צריך לעבור/שפעת קשה מאוד/ועוד רשימה בלתי נגמרת של מצבים בריאותיים מטרידים) אבל אז העניין הופך להיות קצת יותר מורכב. כי שם מגיעה השאלה אם הוא יודע איך לא לחזור לסיגריה.
"זה הכל עניין של החלטה. מחליטים שלא לוקחים וזהו!"
אבל אם זה היה כזה פשוט, לא היה שום צורך במדריך הזה או בכל מדריך/ספר אחר. כנראה שיש כאן חלק בפאזל שגורם לכל המהלך הזה להיות קצת יותר מורכב ושאם נבין אותו, נוכל לייצר מתוך האקט של הפסקת העישון את התהליך המלא שנקרא גמילה מעישון.
המשמעות של גמילה מעישון זה להבין לעומק איך לא לחזור לסיגריה.
והצעד הראשון והכי משמעותי שרב האנשים מדלגים עליו הוא התכנון. כי אם ניקח לדוגמא טיול שעשינו בחו"ל, התכנון שנדרש לנו בשבילו לפעמים מגיע לחודשים לפני הנסיעה עצמה (תלוי לאן נחליט לנסוע), אז לא באמת הגיוני שאת הגמילה מעישון שלנו נעשה כלאחר יד, בלי להבין, ללמוד, לתכנן, להתכונן, להקדיש מחשבה ולקבל זוויות חשובות שיהיו משמעותיות אין קץ לתחושות שלנו בהמשך.
והדבר הראשון שכדאי לעשות כחלק מהתכנון הוא לקבוע את התאריך. בדיוק כמו שסביר שתקבעו תאריך לטיסה. ויתכן שעכשיו עולה קול שאומר "מה עכשיו תאריך?! איזה מלחיץ זה תאריך! בשביל מה?!"
וכן. זה יכול להלחיץ!
אבל, אם אנחנו רוצים להיות מוכנים לצעד הזה, אז מעבר לעובדה שיש חשיבות עליונה ללמוד על ההתמכרות הפיזית, להכין את השטח, להבין מה התפקיד של הסיגריה אצלי בחיים ועוד ועוד הכנות, ישנה גם ההכנה הרגשית.
ואם נחזור לדוגמת הטיול, ידוע שכשאנחנו יודעים שאנחנו נוסעים לטיול, בדרך כלל נתרגש יותר מההכנות, ומהציפייה, יותר מאשר מהטיול עצמו.
אז נכון שאולי להפסיק לעשן לא כל כך מעלה אצלנו תחושה של התרגשות וציפייה כרגע, אבל הידיעה שזה עומד לקרות בתאריך X ועם הכנות נכונות ומדויקות, תביא אותנו לרמת מוכנות אחרת, גבוהה יותר, ומהמקום הזה ניתן להגיע לצעד הזה עם האנרגיות שדרושות כדי לעמוד בהשקעה והמאמץ שהוא דורש.
>> אז אם דיברנו (ואולי הסכמנו) על העובדה שכדאי/רצוי/עדיף לתכנן את הצעד מראש ולהבין אותו לעומק, יש כמה טעויות בסיס שקשורות בין השאר להכנות ו-4 מהם אני אפרט ממש עכשיו -
קצת לגלול למטה... לטעות השניה
הקודם
הבא
טעות שניה - להחליף עם אוכל בריא
כמה פעמים שמעתם על אנשים שמחליפים את הסיגריה באוכל? מלא פעמים. ונראה שגם כולם משמינים... "אבל רגע!! אם אני אחליף את הסיגריה באוכל בריא אז זה בסדר לא?"
אז אין פה "בסדר" או "לא בסדר".
הכל רלוונטי ולגיטימי, בהנחה שיודעים מה המטרה ומה התוצאה שנשיג. ועכשיו לעניין עצמו – אוכל בריא הוא עדיין אוכל, וככזה הוא אמור להשביע אותנו ברעב הפיזי שאנחנו חווים במהלך היום, ולא אמור להחליף שום דבר אחר.
ברגע שלקחנו אוכל, גם אם הוא נחשב בריא, ואכלנו אותו כשאנחנו לא רעבים פיזית, שם נמצאת ההגדרה לאכילה רגשית. ואכילה רגשית היא לא אחרת מעוד אסטרטגיה (גאונית יש לציין) שאותה למדנו במהלך החיים כדי לדחוק הצידה ולא להתעסק עם הרגשות, המחשבות, הפחדים, והאמונות שלנו על עצמנו.
בצורה מתומצתת אני אשתף שבתור ילדים קטנים, לימדו אותנו ש'להרגיש' זה בסדר, אבל לא רצוי שנרגיש יותר מדי.
אני בטוחה שאם יצא לך לקחת רגע אחורה את הזמן ולהיזכר ברגעים מסוימים שבהם רצית לבכות / לצחוק בקול גדול /לכעוס / להתמרמר / לכאוב / לקפוץ משמחה, היו שם אנשים מבוגרים שבדרכים כאלו ואחרות הראו לך שעדיף שלא. עדיף לחזור "לאיזון" ולדחוק את מה שעלה בך באותו רגע.
והם לא אשמים. זה מה שלימדו גם אותם בתור ילדים. שהעולם לא בשל לרגשות שלנו, העולם לא יכול באמת להכיל אותנו בכל העוצמות שיש בנו.
אז למדנו להדחיק את כל אלה.
ואיך נדחיק? ע"י אסטרטגיות שונות ומגוונות. מכאן, הדרך לאכילה רגשית, עישון, אלכוהול, סמים, שימוש ענק במסכים (מחשב/טאבלט/נייד) ועוד רבים אחרים - היא קלה, זריזה ויעילה מאוד.
מצאנו מאוד מהר שכשאנחנו עושים את הפעולות האלה אנחנו מצליחים לעמוד בציפיות מאיתנו - לא להרגיש יותר מדי, לא לחשוב באופן חופשי לחלוטין מדי. במילים אחרות, להתאים את המשבצת שלנו מול החברה.
אז אוכל בריא, הוא לא הפתרון.
אלא עבודה רגשית והבנה של הצרכים האמיתיים שקיימים בנו עוד משחר ילדותינו, חיבור לשם מחדש, הבנה של מי אנחנו בתוך כל רגע כזה שמופיע, שיח ודיאלוג פנימי שיבהיר מה אנחנו זקוקים ממש עכשיו,
וההסכמה לפגוש את הכאבים שלנו, את הרגשות שלנו, את הסיפורים שלנו.
אבל באותה נשימה...
אנחנו עדיין חיים את חיי היום יום, ושינוי כזה עמוק לא קורה ביום אחד. אז יש מקום ורלוונטיות גבוהה שביחד עם החקירה והעומק הרגשי, ניעזר בתחילת התהליך בדברים ממוקדים שנוכל דרכם לעשות הסחת דעת
טעות הבאה למטה
הקודם
הבא
טעות שלישית - לשמור בסוד
כשאדם יפסיק לעשן בפעם הראשונה הוא ירצה לספר על זה לכולם. האגו עף, ורוצה להראות לכולם כמה אנחנו גדולים מהחיים.
ואם אותו אדם חזר לעשן (מה שקורה בכמעט 100% מהאנשים) נופלת ההבנה שזה תהליך שדורש למידה יתחיל להיות קצת יותר ברור לעין.
ואז עניין השיתוף החוצה מתחיל להיות קצת יותר בעייתי, כי "מה יחשבו עלי? ומה יהיה אם אפול שוב? ואיזה פרצוף יהיה לי להגיד עוד פעם שאני מפסיק/ה לעשן? ואיזה תגובות אני בטח אקבל....."
ועוד ועוד טחינת שכל וסיפורי אלף לילה ולילה על איך שעדיף לא להגיד לאף אחד, כי מי יודע מה יקרה הפעם... מי יודע אם אני לא אחזור לעשן שוב?. האגו שלנו מתחיל לרעוד מפחד.
כי זה נורא מפחיד ומלחיץ שיראו אותנו חשופים, כואבים, נופלים.
והפספוס פה הוא עצום.
וזה מתחיל בהנחת היסוד שקיימת משוואה שנקראת הצלחה-כשלון שנים על גבי שנים מלמדים אותנו שלא כדאי להיכשל... ש"נצליח" בכל מעשה ידינו,
כותבים לנו את זה בכרטיסי הברכה ליומולדת, שמחים בשבילנו כשהוצאנו ציון X וקצת פחות שמחים כשאנחנו מוציאים ציון Y.
אבל כשלון הוא מושג שהומצא על ידי האדם בכדי שתהיה לו האפשרות למדוד.
אבל רגע... למדוד את מה?
האם באמת להוציא ציון "נמוך" נחשב כשלון? האם זה שהגעתי אחרון לקו הסיום בריצה אומר שלא הצלחתי? במה לא הצלחתי? במה נכשלתי? מה כשלון בי? מה לא מספיק טוב בי?
אז זהו. שהכול טוב בנו, והדבר היחיד שנותר לנו לעשות בעצם ההגעה שלנו לחיים האלה הוא ללמוד, להשתדרג, ו.... לחוות!!! באנו הנה כדי לחוות את החיים! ואיך אפשר ללמוד ולחוות רק מחוויות טובות?
אבל יש גם קאצ'.
כי אם אנחנו מסכימים שאין כשלון, אז באותה מידה גם אין הצלחה. ועם כמה שזה מטריד אולי לחשוב על זה ככה, אני מזמינה אותך לראות כמה שחרור זה מאפשר, לדעת שאין כלום מלבד החוויה.
ברגע שנוכל להתחבר להבנה הזאת ולקבל אותה במלואה, נוכל לאפשר לעצמנו לגשת לחוויה הזאת נטולי אגו. אותו אגו שמבקש שלא נגלה לאף אחד יותר שאנחנו מתכוונים להפסיק לעשן.
אז למה לספר?
1. כדי לשמוע את המילים של עצמנו ולהפיל אסימונים על העובדה שזאת הכוונה האמיתית שלנו.
2. לאפשר לעצמנו לבקש עזרה מאותם אנשים שרובם רוצים בדרך כלל לעזור לנו. אבל אם הם לא ידעו- יש מצב שהם יפילו אותנו בלי להתכוון.
הטעות הבאה למטה
הקודם
הבא
טעות רביעית - להפחית...
מלמדים אותנו ששינויים עושים בהדרגה. בצעדים קטנים. כל פעם קצת. אבל בנוגע לגמילה מעישון זאת טעות. ההתמכרות לעישון מתחלקת ל- 2 – ההתמכרות הפיזית לניקוטין וההתמכרות הרגשית.
חץ ימני
היא התחילה בשאכטה הראשונה שלקחנו. גם אם היינו ילדים מאוד קטנים ורק ניסינו לראות איך זה מרגיש, בשאיפה הראשונה הגוף שלנו נחשף לחומר החדש והמרתק שנקרא ניקוטין שכתוצאה מהמפגש איתו, המוח גילה שהוא מפריש כמויות היסטריות של הורמון טבעי לחלוטין בשם דופמין
והוא זה שמאפשר לנו את תחושת ההנאה (ואפשרי לגרום להפרשה שלו על ידי פעולות אחרות – ספורט וסקס לדוגמא).
ככה זה עובד :
ההתמכרות הפיזית של אדם X היא בתרגום חופשי, הכמות של הניקוטין שאותו אדם זקוק לה באופן קבוע ויציב במהלך היום כדי להרגיש "רגוע". ובמילה רגוע הכוונה היא רגוע פיזית מתסמיני גמילה.
הנה כמה עובדות :
הניקוטין מופרש מהגוף באופן קבוע ויציב דרך 4 מערכות – כליות (שתן), כבד (יציאות), ריאות (נשימה), עור (זיעה). כך שאין באמת דרך להגיע ליציבות ברמת הניקוטין בדם שתגרום לתחושה של "רוגע" אלא דרך עישון של סיגריה נוספת.
אחד התפקידים של הסיגריה הבאה היא להרגיע את התסמינים שמגיעים בעקבות ירידה בכמות הניקוטין בזרם הדם מאז הסיגריה האחרונה שהוא עישן.
התסמינים האלה עלולים להגיע באופן שונה מאחד לשני והם שונים ומגוונים, החל מכאבי ראש וסחרחורת, ועד נדודי שינה, עליה בתיאבון, אי שקט ועוד.
אז יש לך שתי אופציות –
להישאר באותה מידת התמכרות או לעלות. כי בהתאם לחוויות החיים, אנשים לעיתים מעלים את כמות הסיגריות היומית כדי לאפשר לעצמם לחוות, או להסוות רגשות/מחשבות.
לדוגמא
אם חוויתי אובדן של אדם יקר, יש סיכון מסוים שבעקבות האירוע הזה אעלה את כמות העישון שלי. הסיבה תהיה רגשית, אבל התוצאה תהיה שרמת ההתמכרות הפיזית שלי תעלה גם היא.
כלומר, מאותו רגע של הסתגלות הגוף מחדש לרמת ניקוטין חדשה גבוהה יותר – שם רמת ההתמכרות נשארת. הגוף כבר לא ידע להסתדר עם רמת ניקוטין נמוכה יותר באופן קבוע.
הפחתה בכמות הסיגריות לא תשיג הפסקה כי הגוף שלנו לא יודעת "לעשן קצת". הוא יודע או לעשן את כל כמות הניקוטין שהוא זקוק לה או בכלל לא.
מה כן יקרה?
אם ניתן לגוף רק קצת סיגריות ביחס לכמות העישון הרגילה שלנו הוא שהגוף יגיב בדרך כלל במלחמה, כלומר, כמות תסמיני הגמילה תהיה הרבה יותר גדולה ופחות נסבלת, עניין שיכול להתבטא באופן פיזי או רגשי.
מסקנה :
יש חשיבות עליונה לתכנן את יום ההפסקה, להבין מה הולך לקרות שם, מה אנחנו הולכים להרגיש וללמוד מה לעשות פרקטית בכל רגע שיש בו חשק, ועד אז, אין סיבה אמיתית להפחית. זה לא מה שיביא ואתנו למטרה.
טעות אחרונה כאן למטה
הקודם
הבא
טעות חמישית - לחכות... שזה יסתיים!
אנשים חוזרים לעשן. הם מפסיקים ואז חוזרים. זה לא סוד ולא גיליתי לאף אחד עכשיו את אמריקה ומאוד יכול להיות שכבר הפסקת לעשן, אפילו יותר מפעם אחת, וכבר הבנת שהעניין הוא לא להפסיק לעשן, אלא איך לא לחזור.
שאלת מליון הדולר.
התשובה לשאלה הזאת טמונה בסופו של דבר בהרבה מאוד סעיפים שנמצאים ממש כאן במדריך הזה, אבל המשפט שהוא התמצית של התשובה לשאלה הזאת הוא-
האדם שלא יחזור לעשן הוא האדם שיודע, מקבל ומבין שהוא עלול לחזור לעשן בכל רגע נתון
והנה ההסבר -
אחת הטעויות שאנחנו עושים בתהליך גמילה מעישון הוא לחכות שזה יסתיים. שנהיה אחרי. כי כשזה יקרה, זה סימן שהסבל, המאמץ והעבודה הקשה מאחורינו.
אבל האמת היא
שהתהליך הזה הוא לתמיד, ומעשן לשעבר, יהיה תמיד מעשן לשעבר. וזה לא עניין של חוזק או חולשה, וזה לא קשור לרמת ההשכלה, וזה בטח לא קשור ליכולות האישיות שלו. זאת פשוט ההתמכרות הפיזית והרגשית הכי קשה ומורכבת שקיימת.
החדשות הטובות הן
שככל שהפז"ם שלנו דופק, והוותק שלנו בתהליך נהיה גדול יותר, כך זה נהיה רך, פשוט וקל יותר. ועדיין, אחת לתקופה מסוימת יגיע רגע כזה, (ואם חזרת לעשן אז סביר שכבר ידוע לך מה קורה שם) שבו הקריז/חשק/רצון עז לסיגריה מופיע.
אבל קודם כל, הידיעה. ההבנה שלתמיד נהיה בתוך זה.
נשמע ש"לדעת" זה לא ממש פותר?
נכון. זה רק חלק מהפתרון. מצד שני, אני מזמינה אותך לחשוב ולהיזכר על דברים שיש לנו בחיים שמעצם הידיעה אותם, זה שינה את ההסתכלות וזווית הראיה כלפי כל שאר התחומים -
1. הידיעה על הריון חדש 2. הידיעה שניתן לדבר עם אנשים באופן וירטואלי לחלוטין 3. הידיעה שהתחילו לפטר אנשים בחברה שבה אנחנו עובדים. ואלה רק 3 דוגמאות...
כלומר, ידיעה והבנה של קונספט / רעיון / הנחת יסוד הוא השלב הראשוני לשינוי. כשנקודת ההנחה שממנה אני יוצאת לדרך עם אנשים לליווי בתהליך המופלא הזה, הוא שגמילה מעישון אמיתית, כלומר כזאת שתמשך לתמיד, דורשת מאיתנו שינוי תודעתי. וזה, הדובדבן שבקצפת.
והמונח הזה כולל בתוכו שינוי ב-4 רבדים – פיזי, רגשי, מחשבתי ורוחני. והבונוס הוא שברגע שמתקיים שינוי תודעתי על תחום אחד, האפקט המלא הוא שהשינוי מתקיים בשאר תחומי החיים, בצורה פשוטה, זורמת ומפליאה.
וזה, הדובדבן שבקצפת.
מי אני? אפשר לקרוא עלי כאן למטה.
הקודם
הבא
נעים מאוד,

שמי עדי דיין, מייסדת ומנהלת של המרכז לגמילה פיזית ורגשית מעישון. מעל 15 שנה אני מלווה גברים ונשים בתהליך המורכב והמופלא של הגמילה מעישון. המיקוד של התהליכים הוא בשאלת השאלות – איך לא לחזור לסיגריה. התחלתי לעסוק בתחום כאחות מוסמכת, ומשם המשכתי ללמוד אימון אישי, מאסטר NLP, ובמהלך השנים גם עולם הרוח נכנס לתוך מזוודת הכלים שלי. כל אלה מאפשרים לי היום לייצר תהליך גמילה שעוסק ב-4 רבדים – הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני. התהליך מתחיל בהקניית ידע והבנה עמוקה על מהות הסיגריה בחיים שלנו כמעשנים, מתן כלים פרקטיים משלב ההכנה לקראת ההפסקה ומסתיים ברגע שבו אדם יודע בדיוק איך להתנהל בהמשך הדרך כדי לשמור על הישג ולא לחזור לעשן. ודבר אחרון ולא פחות חשוב – אני מעשנת לשעבר בעצמי מעל 16 שנה. מתוך החוויה האישית אני מביאה לתהליכים והכלים שאני פיתחתי לעצמי עם השנים מתוך החיבור הכי ישיר ואינטימי.

אם הגעת עד כאן וקראת הכל,
אין ספק שרמת הבשלות שלך להפסקת העישון
היא מאוד גבוהה.

ואם זה באמת המצב, אפשר לעבור כבר עכשיו קורס המלא "פשוט להפסיק ולא לחזור" שיוביל אותך צעד אחר צעד בדרך המרתקת להפסקת עישון מלאה וגם את הכלים המדויקים שדרכם יתאפשר לך להמשיך את התהליך ולא לחזור לעשן.

למשך השבוע הקרוב אני נותנת לך 200 ש"ח הנחה על הקורס וכדי לממש את ההנחה יש לכתוב במעמד התשלום בקוד קופון – "חמש הטעויות".

כאן אפשר ללחוץ ולקרוא את הפרטים המלאים

בהצלחה!

לשאלות ניתן ליצור קשר במייל adidayan.gmila@gmail.com
או להתקשר 050-4300868