אפשר לצאת מהסרט. עישון זה *לא* הרגל מגונה.

3. סיגריה חברתית. לא. זאת לא סיגריית פאבים. הסיגריה הזאת היא אותה אחת שאנחנו מעשנים אותה כשאנחנו בתקשורת עם אדם נוסף שהוא לא אנחנו ? האדם הזה לא חייב להיות מעשן. הוא יכול להיות אדם או קבוצת אנשים שאף פעם לא עישנו בחייהם. התקשורת הזאת יכולה להיות בכל מדיה אפשרית – שיחת טלפון, מפגש אישי פרונטלי, סקייפ, וואטסאפ…. ניים איט. הפרט חשוב נוסף בעניין הזה הוא שהתקשורת הזאת היא **כיפית ומגניבה** ברגע הספציפי הזה. כלומר, אני יכולה מאוד לאהוב את אמא שלי ועדיין יהיו מצבים שהיא תעצבן אותי. רק אומרת. ובהמשך לזה, אם היא לא מגניבה ולא כיף לי עם אותו אדם (באותה סיטואציה) אז הסיגריה הופכת להיות סיגריה של מצב רוח רע. (מתחילים לראות את הפאזל?)

4. סיגריה של פינוק. ספויילר קטן – לא כזה של מסג' (למרות שזה יכול להיות מעולה…) מכירים את הרגע הזה שאנחנו לוקחים הפסקה מהחיים? רגע של שקט עם עצמנו, עם המחשבות שלנו? כמה דקות שאין מצב שמישהו או משהו מעיז להפריע לנו שם? הרגע הזה יכול להופיע כשהילדים הלכו סוף סוף לישון ואנחנו יכולים לקחת לעצמנו נשימה עמוקה ושניה להתאפס בשקט על עצמנו מחדש… זה יכול להיות במקום העבודה… זה יכול להיות בבוקר, ממש מוקדם, כשהחיים עדיין ישנים לכולם, ואז אנחנו, הסיגריה והציפורים מתייחדים.
השם של הסיגריה הזאת הוא לא בגלל שאנחנו מקבלים מסג', אלא כי אנחנו מפנקים את עצמנו ברגע של שקט עם עצמנו.
בלי שאף אחד יעיז להפריע. רגע שבו אנחנו לא חושבים על כלום. לא מרגישים כלום. פשוט בשקט. פאן במקסימום!
זאת אחת הסיגריות הכי כיפיות שמאפשרות לאנשים שמעשנים את הפריווילגיה שהרבה מאוד אנשים של-א מעשנים לא מקבלים ברב הזמן. כי תכלס… מי באמת יעיז להפריע לי כשאני מעשנת?!

5. סיגריה של התניה קלאסית. סיגריה שלאורך השנים הצמדנו אותה באופן מובהק ובלי יוצא דופן לפעולה מסויימת ומדוייקת. כלומר, כ-ל פעם שאנחנו עושים את הפעולה הספציפית הזאת אנחנו מעשנים. זה כל כך מוצמד עד שאם לא נוכל לעשן בזמן הפעולה, זה יגרור מצב שבו אנחנו לא נעשה את הפעולה. יש חד משמעיות לגבי החיבור בין הסיגריה ביחד עם פעולה הזאת. התניה = תנאי/תנאים. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו ושתתייג את הסיגריה ככזאת היא "האם בכל פעם ב-200% מהפעמים אני מעשנת בזמן שאני עושה X?" ובהפוך על הפוך – "אם אני לא אוכל לעשן בזמן הפעולה, האם אעשה אותה בכל זאת?" **הדוגמא הכי קלאסית והכי מבלבלת היא דוגמת הקפה – רק אם אתם מעשנים ב-200% מהפעמים עם הקפה אז יכול להיות שהסיגריות שלכם עם הקפה הן של התניה  אבל אם קרה וקורה שאתם שותים קפה בנחת בלי הסיגריה, אז זה מוריד את האופציה ואז צריך להבין מה הסיבה לעישון בסיטואציה הזאת (מתוך כל 4 הסיבות הקודמות).

אחד העקרונות שחשוב לשמור כדי באמת להבין ולחקור את ההתמכרות הרגשית שלנו הוא לבודד כל סיגריה וסיגריה. המטרה היא לנטרל את המילים "כל פעם ש…" או "תמיד אני מעשנת כש….", להוציא את כל ההכללות ובעצם לתת המון תשומת לב והקשבה לכל סיגריה בנפרד. או במילים אחרות – לתת כבוד ראוי לכל סיגריה.
כל רגע שבו אנחנו מקרבים ומדליקים אחת היא רגע שיכול להיות מכונן להיכרות שלנו עם עצמנו. בנינו מערכת יחסים מדהימה עם הסיגריות. יש מקום לפרק את מערכת היחסים הזאת ולהבין אותה לעומק, בדיוק כמו שאנחנו עושים כשהולכים לייעוץ זוגי. תנו כבוד לכל רגע כזה. תעצרו. תבדקו. ותראו איך הדברים פתאום נהפכים להיות קצת פחות ברורים מאליהם. וזה בעצם הצעד הראשון ליצירת שינוי תודעתי עמוק שיתרום לכך שלא תחזרו לעשן.

בהצלחה,
עדי דיין