הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו

היא מסתכלת עליי, כמעט בוהה בי, לא מבינה מה אמרתי עכשיו…

ואני שואלת אותה שוב – "סיוון (שם בדוי) כמה פעמים הרגשת קריז היום?"

היא ממשיכה לבהות בי, ואז ברגע היא מתנערת ועונה לי –

"קריז?! לא הרגשתי קריז. פשוט היה לי חשק לעשן"

 

ובכן, אני מבקשת לעשות קצת סדר סמנטי.

 

המילה קריז עושה לנו פרפורי בטן וגרד של עצבים

כי היא מקושרת לעולמות שהקונוטציה שלהם שלילית בלשון המעטה.

כשאנשים שומעים את המילה הזאת כל מה שעולה על דעתם זה אדם כחוש

שיושב בתוך חדר סגור, מגרד את הקירות, צורח מסבל ובאופן כללי… לא יודע מה לעשות עם עצמו.

אבל קריז… זאת רק מילה.

ואני מבקשת להגדיר אותה כאן מחדש.

 

קריז הוא כל רגע נתון שבו אנחנו עלולים לחזור לעשן.

פשוט כמו שזה נקרא.

כלומר… כל מחשבה / רגש / פעולה / חוויה שבאותו הרגע יצרה אצלנו רצון להדליק סיגריה,

נחשב קריז מבחינתי.

למה? בדיוק בגלל הקונוטציה השלילית והמערערת שלמעלה.

 

אם נקרא לרגע שבו כמעט חזרנו לעשן "חשק" או "רצון",

כל מה שעשינו באותו הרגע הוא להפעיל מניפולציה קטנה ו"לדפדף" הלאה רגע שהיה מסוכן לתהליך שלנו.

לגמילה מעישון.

אם המטרה שלך היא להפסיק לעשן וגם לא לחזור –

יהיה ראוי שניתן את הכבוד המלא שאותה סיטואציה שבה כמעט חזרנו לעשן,

ונקרא לילד בשמו – קריז.

רק כך, בסמנטיקה הפשוטה הזאת, נקפיד לזכור שהסיכון לעולם קיים,

שאנחנו עלולים לחזור לעשן תמיד,

שאין תעודות ביטוח,

שהתהליך לא באמת מסתיים… שתמיד יהיה בנו החלק שירצה לחזור לסיגריה.

להתעלם מהעובדה הזאת, יכניס אותך למצב של סיכון מוגבר ליפול ולחזור לעשן.

 

בנוסף, וחשוב הרבה יותר,

אם באמת נקרא לילד בשמו,

נוכל בצורה מוקפדת ונטולת קלישאות, לטפל באותם רגעים

ולתת להם מענה בצורה נכונה.

מקווה שנסכים שאם זה "רק חשק"… זה פשוט לא יתפס כמשהו רציני,

אלא רק משהו שצריך לחלוף.

וזה רחוק מלהיות המציאות.

 

אני מזמינה אותך מעתה לקרוא לכל אותם רגעים – קריז.

עם כמה שזה לא מגניב, שזה אפילו מרתיע…. זאת האמת.

ואני כאן כדי לומר את האמת האמיתית על גמילה מעישון.

 

ואם הבשיל לך הזמן, אני מזמינה אותך לשריין מקום בהדרכה הייחודית –

"איך להפסיק לעשן וגם לא לחזור" שבה אדבר בין השאר על הטעויות הכי נפוצות,

על הסיבה שבגללה כל פעם חזרת לעשן עד היום, ואיך עושים את זה תכלס נכון.

ההשתתפות ללא עלות אך נדרשת הרשמה מראש בלחיצה כאן

 

ובינתיים, רק בריאות ושקט פנימי.

עדי דיין

 

כתיבת תגובה