הסיבה השלישית הנפוצה ביותר שבגללה אנשים חוזרים לעשן היא עליה במשקל.
יש מי שעולה 30 ק"ג ויש מי שעולה 2 ק"ג ואין לזלזל אפילו לא בגרם אחד!
אבל למה אנשים עולים במשקל בגמילה מעישון?
[[בואו נשים בצד לרגע את המיתוס שיש צורך אוראלי בסיגריה ואז צריך להחליף אותו במשהו אחר אוראלי…]]
גמילה מעישון כוללת גמילה רגשית-התנהגותית וגם גמילה פיזית מהחומר הממכר ביותר שקיים – הניקוטין.
והניקוטין הוא אחד הסמים הממריצים ביותר שקיימים.
כלומר, קצב חילוף החומרים תחת ההשפעה שלו הוא באקסטרים.
וכשאנחנו נפרדים ממנו, הקצב הזה – יורד.
ויקח לו כמה חודשים עד שהוא יחזור לקצב הרגיל שלו.
כתוצאה עלולים לקרות 3 דברים – עליה במשקל, עצירות ועייפות.
לא כולם יקרו לכל אחד, יתכן שאף אחד מהם לא יופיע, והכי חשוב – לכולם יש פתרון.
אז אחרי שהבנו למה זה בכלל קורה (אם זה קורה), מה עושים בשביל למנוע או לפחות למתן את העליה במשקל?
1. אתם רעבים? תאכלו!
אוכל הוא מנוע בסיסי והגוף שלנו יודע לקחת אותו להפוך אותו להיות דלק מדהים.
אם נרעיב אותו, יקומו מנגנוני ההגנה, ויהפכו את המזון שנועיל להכניס לגוף
לרקמת שומן. אותה רקמה שאנחנו יודעים לקרוא לה בשמות גנאי,
אבל אחד התפקידים החשובים שלה הוא לאגור הרבה מאוד אנרגיה שיכולה להפוך להיות זמינה
בזמני משבר והשרדות.
אם רק ניתן לגוף לאכול כשהוא רעב ונעצור כשהוא שבע,
הוא ידע לקחת גם את הפיצה עם אחוזי השומן הגבוהים ביותר
ולהפוך אותה להיות אנרגיה זמינה וחיונית.
כמובן, שככל שנקפיד על תזונה עם חומרי גלם בריאים יותר- ככה יהיה לגוף קל יותר לעשות את מה שהוא יודע.
2. אל תחליפו את הסיגריה בגזר/קולורבי/מלפפון.
אוכל הוא לא תחליף לסיגריה! אוכל נועד כדי להשביע אותנו.
וכאחת שאוהבת לאכול אני גם אוסיף שאוכל הוא הנאה ועונג!
אבל כשאנחנו מחליפים קולורבי עם הסיגריה – אין שום עונג בזה.
ההפך, הדבר היחיד הוא תחושה של חוסר, ושל אי נוחות,
כי מה שבאמת אנחנו רוצים לעשות באותו רגע הוא לעשן.
ובאופן טבעי, אחרי כמה ימים כאלה של קולורבי וגזר, הכיוון הופך להיות אצל רובנו פיצה, גלידה ופיצוחים.
משם העליה במשקל היא מאוד מאוד זריזה.
3. עבודה רגשית.
אוכל באופן טבעי מנחם אותנו משתי סיבות –
א. הוא מבטא קרבה לזכרונות ילדות ותחושות שאנחנו רוצים להיות בהם שוב
ב. אוכל (במיוחד פחממות) מפריש הורמונים שגורמים לתחושת הנאה באופן פיזי לחלוטין במוח.
אבל הוא גם דוחק הצידה ומסווה את ההתמודדות שלנו עם כל הרגשות, המחשבות, האמונות והצרכים שלנו.
וראו זה פלא – אוכל הוא אסטרטגיה בדיוק כמו העישון.
ולכן אם לא נעשה עבודה רגשית ונבין לעומק את ההתמכרות שלנו לסיגריה –
תמיד נמצא אסטרטגיה אחרת, גאונית, שנוכל דרכה לשים הצד את העניין – הרגשות שלנו – הצד.
ולכן, לא משנה מה תעשו, ובאיזו שיטה תבחרו, אל תוותרו על עבודה רגשית בתהליך הפרידה מהסיגריה.
כי בסוף, ההתמכרות הרגשית וההתנהגותית היא זאת שמחזירה אותנו לעשן.
ובמשפט אחד אסכם, שלמרות הקלישאה ש"הכל בראש"
אני טוענת שגמילה מעישון זה הכל בלב.
בהצלחה! עדי דיין